יום חמישי, 16 ביוני 2011
יום שלישי, 14 ביוני 2011
אתגרשת מס' 6: מחשבות על סידור התפילה(תרבות ישראל)
עיון במקור העוסק בתפילה:
1. עמדתו של רבי יוסי - מתנגד לשינוי נוסח התפילה המקובל וטוען כי על האדם בישראל המתפלל חלה החובה לקרוא את הכתוב כלשונו,כלומר להצמד לנוסח התפילה שנקבע על ידי חז"ל,זאת על מנת לקיים תפילה כהלכתה. אדם המשנה את נוסח התפילה שנקבע אינו יוצא ידי חובתו.
עמדתו של רבי מאיר- לתפיסתו יש מקום ליצרתיות בנוסח התפילה .האדם המתפלל רשאי לשנות את נוסח התפילה שקבעו החכמים לפי רצונו . מכאן שהתפילה אינה תלויה בכתוב והאדם יכול לשנותה בע"פ ולהביע את הנובע ממעמקי נפשו. מבחינתו של רבי מאיר גם תפילה אישית ממין זה ,עומדת בדרישות ההלכה.
2. רבי יוסי - יתרונות- אחידות,מסורת הניתנת להעברה מדור לדור,שימור הזהות הקולקטיבית היהודית. לא יתכן שבבית הכנסת תאמר תפילה אישית בקול רם, כשנאמרת תפילה בציבור היא חייבת להיות בנוסח אחיד המבטא כפי שהתכוונו מחברי התפילה את צורכי הכלל. תפילה בנוסח אחיד יוצרת שותפות ומגבשת את היחידים כקהילה בעלת מסורת מאחדת אותה ניתן להעבירמדור לדור .
חסרונות- דחיית תפילת האדם כביטוי אישי אינדבדואלי בהקשרים הקשורים לחייו הפרטיים.
דיכוי היצרתיות והזכות לביטוי עצמי.
תפילת האדם הדתי והחילוני צריכה להיות בעלת משמעות ,לבוא מעומק הלב ומתוך כוונה כנה ,לא תמיד הצורך האישי והשעה תואמים את הנוסח המקובל שאין בו ביטוי מלא לצרכיו הפנימיים של האדם השרוי בשמחה או במצוקה .
אני בעד השילוב בין שתי העמדות או מה שנקרא פשרה לטובת המתפללים.אין לי ספק שיש לשמר טקסטים אותם אומר המתפלל בציבור בזמנים קבועים ,שהרי לא יתכן שתפילות כמו אלה בחגי תשרי או בשבתות תהיינה בקולות רבים שאין בהם אחידות,בליל בלתי מובן הפוגם במסורת וביופיה ובכוונתה של התפילה האמורה לפנות אל הכלל. יחד עם זאת יש לתת מקום וביטוי לצרכיו האישיים של האדם, לאפשר לו לומר דברים מתוך כוונה ולקבלם כתפילה כשרה, זאת בתנאי שיאמר תפילתו במסגרת אישית או משפחתית בליבו או בקול רם .
עמדתי בקשר לחידושים בסידור התפילה - השינוי ביחס לנשים בתפילה מבורך, הוצאת הברכה "ברוך שלא עשני אישה"אשר אותי קומם באופן אישי מאז ומתמיד וכך גם נשים רבות השואפות לשוויון חברתי ויש בו ביטוי לאפליה גלויה כנגד נשים .הוצאתו מחוץ לסידור לעומת האמהות שמצאו דרכן פנימה לצד האבות ,מבטא את רוח התקופה ותואם את הלכי הרוח המתחדשים בחברה ,מחזק את מעמדן של הנשים במסורת היהודית ופותח פתח לשוויון חברתי רצוי והכרחי בין נשים לגברים ומרחיק שנאת נשים ואלימות כנגדן .
שינוי נוסף מבורך הוא היחס לגויים,לאומות העולם, הוצאת "ברוך שלא עשני גוי" יש בו הרחקת שנאת הזרים פתיחות לקבלת השונה והתקרבות לפלורליזם חברתי וקבלת השונה.בשינויים אלה יש ביטוי המרחיק אותנו מגזענות ,תופעה ההולכת ומתרחבת ומהווה סכנה לשלמותה של החברה הישראלית והיותנו חלק אינטגראלי מאזרחי העולם הנאור.יש להתאים את התפילות למציאות ולקידמה ,לשנות נוסחי תפילה הנוגדים באופן משמעותי את היותנו בבחינת אור לגויים ,את ערכי היסוד של הדת היהודית והתורה. יש בשינויים אלה פתיחת פתח לקרבה בין חילוניים ודתיים והתאמת התפילה להלכי הרוח החברתיים המתפתחים.אין לאפשר לדת לקפוא על שמריה הלכות ונוסחי תפילה שאינם רלוונטים ואף מקוממים מרחיקים אותנו מהמסורת ויוצרים אניגוניזם של מגזרים הרואים בתפילות אלה ,פגיעה בזכויותהם וסטייה מערכים מרכזיים של היהדות המתחדשת.
1. עמדתו של רבי יוסי - מתנגד לשינוי נוסח התפילה המקובל וטוען כי על האדם בישראל המתפלל חלה החובה לקרוא את הכתוב כלשונו,כלומר להצמד לנוסח התפילה שנקבע על ידי חז"ל,זאת על מנת לקיים תפילה כהלכתה. אדם המשנה את נוסח התפילה שנקבע אינו יוצא ידי חובתו.
עמדתו של רבי מאיר- לתפיסתו יש מקום ליצרתיות בנוסח התפילה .האדם המתפלל רשאי לשנות את נוסח התפילה שקבעו החכמים לפי רצונו . מכאן שהתפילה אינה תלויה בכתוב והאדם יכול לשנותה בע"פ ולהביע את הנובע ממעמקי נפשו. מבחינתו של רבי מאיר גם תפילה אישית ממין זה ,עומדת בדרישות ההלכה.
2. רבי יוסי - יתרונות- אחידות,מסורת הניתנת להעברה מדור לדור,שימור הזהות הקולקטיבית היהודית. לא יתכן שבבית הכנסת תאמר תפילה אישית בקול רם, כשנאמרת תפילה בציבור היא חייבת להיות בנוסח אחיד המבטא כפי שהתכוונו מחברי התפילה את צורכי הכלל. תפילה בנוסח אחיד יוצרת שותפות ומגבשת את היחידים כקהילה בעלת מסורת מאחדת אותה ניתן להעבירמדור לדור .
חסרונות- דחיית תפילת האדם כביטוי אישי אינדבדואלי בהקשרים הקשורים לחייו הפרטיים.
דיכוי היצרתיות והזכות לביטוי עצמי.
תפילת האדם הדתי והחילוני צריכה להיות בעלת משמעות ,לבוא מעומק הלב ומתוך כוונה כנה ,לא תמיד הצורך האישי והשעה תואמים את הנוסח המקובל שאין בו ביטוי מלא לצרכיו הפנימיים של האדם השרוי בשמחה או במצוקה .
אני בעד השילוב בין שתי העמדות או מה שנקרא פשרה לטובת המתפללים.אין לי ספק שיש לשמר טקסטים אותם אומר המתפלל בציבור בזמנים קבועים ,שהרי לא יתכן שתפילות כמו אלה בחגי תשרי או בשבתות תהיינה בקולות רבים שאין בהם אחידות,בליל בלתי מובן הפוגם במסורת וביופיה ובכוונתה של התפילה האמורה לפנות אל הכלל. יחד עם זאת יש לתת מקום וביטוי לצרכיו האישיים של האדם, לאפשר לו לומר דברים מתוך כוונה ולקבלם כתפילה כשרה, זאת בתנאי שיאמר תפילתו במסגרת אישית או משפחתית בליבו או בקול רם .
עמדתי בקשר לחידושים בסידור התפילה - השינוי ביחס לנשים בתפילה מבורך, הוצאת הברכה "ברוך שלא עשני אישה"אשר אותי קומם באופן אישי מאז ומתמיד וכך גם נשים רבות השואפות לשוויון חברתי ויש בו ביטוי לאפליה גלויה כנגד נשים .הוצאתו מחוץ לסידור לעומת האמהות שמצאו דרכן פנימה לצד האבות ,מבטא את רוח התקופה ותואם את הלכי הרוח המתחדשים בחברה ,מחזק את מעמדן של הנשים במסורת היהודית ופותח פתח לשוויון חברתי רצוי והכרחי בין נשים לגברים ומרחיק שנאת נשים ואלימות כנגדן .
שינוי נוסף מבורך הוא היחס לגויים,לאומות העולם, הוצאת "ברוך שלא עשני גוי" יש בו הרחקת שנאת הזרים פתיחות לקבלת השונה והתקרבות לפלורליזם חברתי וקבלת השונה.בשינויים אלה יש ביטוי המרחיק אותנו מגזענות ,תופעה ההולכת ומתרחבת ומהווה סכנה לשלמותה של החברה הישראלית והיותנו חלק אינטגראלי מאזרחי העולם הנאור.יש להתאים את התפילות למציאות ולקידמה ,לשנות נוסחי תפילה הנוגדים באופן משמעותי את היותנו בבחינת אור לגויים ,את ערכי היסוד של הדת היהודית והתורה. יש בשינויים אלה פתיחת פתח לקרבה בין חילוניים ודתיים והתאמת התפילה להלכי הרוח החברתיים המתפתחים.אין לאפשר לדת לקפוא על שמריה הלכות ונוסחי תפילה שאינם רלוונטים ואף מקוממים מרחיקים אותנו מהמסורת ויוצרים אניגוניזם של מגזרים הרואים בתפילות אלה ,פגיעה בזכויותהם וסטייה מערכים מרכזיים של היהדות המתחדשת.
אתגרשת מס' 7:לקראת היום הבנלאומי למאבק בגזענות(חינוך אזרחי) משוב על ההרצאה של רות גביזון
ראשית ברצוני לציין לשבח את הדרך המעניינת בה סקרה רות גביזון בהרצאתה את המאבק בגזענות. כמו כן ברצוני לשבח את הסקירה שנעשתה באופן שהקיף הן את המאבק בארץ והן במדינות אחרות השותפות למאבק ומתמידות בו.
ניתוח התופעה ההולכת ומתרחבת ,מעורר דאגה משמעותית ומחשבה מעמיקה באשר לדרכים לבלימת התופעה בחברה הישראלית ובמישור הבנלאומי.אין ספק שהעולם לא הפיק לקחים משמעותיים מהשואה היהודית ,רצח העם הארמני ,הטבח ברואנדה ובבלקן ועוד רבים אחרים כולם מעשי שנאה וגזענות, בהם קיפחו חייהם מליוני בני אדם על רקע שונות דתית ואתנית. גביזון מציבה תמרורי אזהרה נוכח הסכנות האורבות לנו בצל התופעה המתרחבת, יש לתת את הדעת קודם כל על התופעה בתוכנו ,התרחבותה משסעת את החברה הישראלית ופוגעת בחסינותנו החברתית והלאומית. יש למצוא דרכים מעשיות לעקור אותה מתוכנו בכל דרך אפשרית וקודם כל באמצעות מערכת החינוך אשר חייבת להציב למול עינייה את מיגור התופעה כמטרה חינוכית בעלת חשיבות מרכזית.יחד עם זאת, מתנגדת רות גביזון לקטלוג כל דבר המבחין בין קבוצות כ"גזענות" שכן הדבר גורם לזילות חומרת התופעה .אני מסכימה איתה וחושבת שיש לאפשר לקבוצות לשמר את ייחודן,במדינת ישראל ארץ קולטת עליה ישנן אוכלוסיות בעלות גוונים תרבותיים שונים,שימור התרבות ממנה באו העולים ומצד שני אימוץ תרבות חדשה אינם חייבים לסתור אחד את השני.שימור המנהגים ,המסורת והתרבות של קבוצות מחזק את חוסנן החברתי מעשיר את התרבות הישראלית ויוצר גיוון מעניין ויחודי. בנוסף, קבלת השונות מעניקה לקבוצות השונות תחושה של גאווה ורצון להשתייך,להיות חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית.קבלת השונות, מונעת תחושה של אובדן הזהות היוצרת תסכול, מרירות ,תחושת אפליה,קיפוח ודיכוי ובהכרח אלימות .
מדבריה, הסקתי כמורה וכמחנכת שאין מקום לבהלה נוכח התבטאויות של תלמידים הנשמעות גזעניות.אין ספק שהתלמידים הצעירים הם חומר ביד היוצר,אלה באים לבית הספר מצויידים בדעות קדומות בהשפעת ההורים,התקשורת החברה ונתונים בקלות להשפעות מזיקות.אין לי ספק שמאחורי חלק גדול מהדעות הקדומות שהם אוחזים בהן מסתתר פחד מהשונה, המוליד שנאה ועויינות.אני מלמדת בבית ספר אליו מגיעים אוכלוסיות שונות ומגוונות ,אני נחרדת לשמוע הערות פוגעות כלפי תלמידים ממוצא אתיופי ורוסי,תלמידים ערבים או בדואים, הערות של העירוניים כנגד תלמידים הבאים מהקיבוצים וההפך,כינויי גנאי עדתיים שיש להם ניחוח גזעני,או הערות פוגעות על רקע הבדלי דעות פוליטיות בשעורי חברה. בית הספר הוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית ההתבטאויות שרובן נאמר כביכול כהלצה וכדרך תקשורת שגרתית בינם לבין עצמם,משקפות את דרך החשיבה של רבים בחברה הישראלית.
תפקידנו כמחנכים וכמורים לנסות לשנות עמדותיהם להרגיע את הפחד מהשונה ,למתן את הקצוניות וזאת באמצעות הסתכלות קרובה על חברהם לכיתה ,לשכבה,השכנים בבית ליד ועוד. אין מקום לדבר על התופעה באופן כוללני במסגרת הרצאות יבשות, אלה נופלות על אוזניים ערלות ולא חודרות את שריון הדעות הקדומות,אלא להקרין סרטים העוסקים בגזענות בבתי הספר בקרב בני נוער,לעורר דיונים ,לבקר קבוצות אתניות ומיעוטים ללמוד על אורחות חייהם מקרוב. ליצור דיאלוג פתוח בין בני נוער מקבוצות שונות כמו דתיים וחילוניים ,יהודים וערבים לעורר דילמות חברתיות ,לחשוב יחד איתם על דרכים לשינוי אורח החשיבה כלפי האחר,לנסות ולא להרפות לטפטף מסרים ולהביא אותם לידי תובנות וחיפוש דרכים מעשיות למיגור התופעה בחברה הישראלית ובעולם הרחב.
רות גביזון מזהירה מתופעות של שנאה המבוססת על השוני באורחות חיים כמו שנאה להומוסקסואלים,לחרדים,או על רקע אידאולוגי .עלינו מוטלת האחריות לחנך את הדור הצעיר לסובלנות, יפה הייתה עושה גביזון אם הייתה מרחיבה את דבריה ומסייעת לנו לקבל כלים מעשיים בהתמודדות עם התופעה,על מנת למנוע את הסכנות האורבות ומשחרות לפתחנו.
ניתוח התופעה ההולכת ומתרחבת ,מעורר דאגה משמעותית ומחשבה מעמיקה באשר לדרכים לבלימת התופעה בחברה הישראלית ובמישור הבנלאומי.אין ספק שהעולם לא הפיק לקחים משמעותיים מהשואה היהודית ,רצח העם הארמני ,הטבח ברואנדה ובבלקן ועוד רבים אחרים כולם מעשי שנאה וגזענות, בהם קיפחו חייהם מליוני בני אדם על רקע שונות דתית ואתנית. גביזון מציבה תמרורי אזהרה נוכח הסכנות האורבות לנו בצל התופעה המתרחבת, יש לתת את הדעת קודם כל על התופעה בתוכנו ,התרחבותה משסעת את החברה הישראלית ופוגעת בחסינותנו החברתית והלאומית. יש למצוא דרכים מעשיות לעקור אותה מתוכנו בכל דרך אפשרית וקודם כל באמצעות מערכת החינוך אשר חייבת להציב למול עינייה את מיגור התופעה כמטרה חינוכית בעלת חשיבות מרכזית.יחד עם זאת, מתנגדת רות גביזון לקטלוג כל דבר המבחין בין קבוצות כ"גזענות" שכן הדבר גורם לזילות חומרת התופעה .אני מסכימה איתה וחושבת שיש לאפשר לקבוצות לשמר את ייחודן,במדינת ישראל ארץ קולטת עליה ישנן אוכלוסיות בעלות גוונים תרבותיים שונים,שימור התרבות ממנה באו העולים ומצד שני אימוץ תרבות חדשה אינם חייבים לסתור אחד את השני.שימור המנהגים ,המסורת והתרבות של קבוצות מחזק את חוסנן החברתי מעשיר את התרבות הישראלית ויוצר גיוון מעניין ויחודי. בנוסף, קבלת השונות מעניקה לקבוצות השונות תחושה של גאווה ורצון להשתייך,להיות חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית.קבלת השונות, מונעת תחושה של אובדן הזהות היוצרת תסכול, מרירות ,תחושת אפליה,קיפוח ודיכוי ובהכרח אלימות .
מדבריה, הסקתי כמורה וכמחנכת שאין מקום לבהלה נוכח התבטאויות של תלמידים הנשמעות גזעניות.אין ספק שהתלמידים הצעירים הם חומר ביד היוצר,אלה באים לבית הספר מצויידים בדעות קדומות בהשפעת ההורים,התקשורת החברה ונתונים בקלות להשפעות מזיקות.אין לי ספק שמאחורי חלק גדול מהדעות הקדומות שהם אוחזים בהן מסתתר פחד מהשונה, המוליד שנאה ועויינות.אני מלמדת בבית ספר אליו מגיעים אוכלוסיות שונות ומגוונות ,אני נחרדת לשמוע הערות פוגעות כלפי תלמידים ממוצא אתיופי ורוסי,תלמידים ערבים או בדואים, הערות של העירוניים כנגד תלמידים הבאים מהקיבוצים וההפך,כינויי גנאי עדתיים שיש להם ניחוח גזעני,או הערות פוגעות על רקע הבדלי דעות פוליטיות בשעורי חברה. בית הספר הוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית ההתבטאויות שרובן נאמר כביכול כהלצה וכדרך תקשורת שגרתית בינם לבין עצמם,משקפות את דרך החשיבה של רבים בחברה הישראלית.
תפקידנו כמחנכים וכמורים לנסות לשנות עמדותיהם להרגיע את הפחד מהשונה ,למתן את הקצוניות וזאת באמצעות הסתכלות קרובה על חברהם לכיתה ,לשכבה,השכנים בבית ליד ועוד. אין מקום לדבר על התופעה באופן כוללני במסגרת הרצאות יבשות, אלה נופלות על אוזניים ערלות ולא חודרות את שריון הדעות הקדומות,אלא להקרין סרטים העוסקים בגזענות בבתי הספר בקרב בני נוער,לעורר דיונים ,לבקר קבוצות אתניות ומיעוטים ללמוד על אורחות חייהם מקרוב. ליצור דיאלוג פתוח בין בני נוער מקבוצות שונות כמו דתיים וחילוניים ,יהודים וערבים לעורר דילמות חברתיות ,לחשוב יחד איתם על דרכים לשינוי אורח החשיבה כלפי האחר,לנסות ולא להרפות לטפטף מסרים ולהביא אותם לידי תובנות וחיפוש דרכים מעשיות למיגור התופעה בחברה הישראלית ובעולם הרחב.
רות גביזון מזהירה מתופעות של שנאה המבוססת על השוני באורחות חיים כמו שנאה להומוסקסואלים,לחרדים,או על רקע אידאולוגי .עלינו מוטלת האחריות לחנך את הדור הצעיר לסובלנות, יפה הייתה עושה גביזון אם הייתה מרחיבה את דבריה ומסייעת לנו לקבל כלים מעשיים בהתמודדות עם התופעה,על מנת למנוע את הסכנות האורבות ומשחרות לפתחנו.
אתגרשת מס' 5 "יש לי חלום"חינוך אזרחי.
דוגמא לביטוי נוסף של מנהיגות אזרחית מהעולם היא מנהיגותו של נלסון מנדלה בדרום אפריקה. גם הוא כמו קינג, הקדיש את כל חייו לבניית חברה שוויונית וצודקת בין כל הגזעים והקבוצות האתניות בדרום אפריקה.בדומה למרטין לותר קינג פעל בראשית דרכו בדרך בלתי אלימה ,ארגון שביתות כגון שביתת הסטודנטים ,סיוע להקמת ליגת נוער ריכז מתנדבים בקמפיין התנגדות למשטר האפטהייד. מנדלה נסע ברחבי דרום אפריקה בדומה ללותר שגם הוא נסע ברחבי ארה"ב וכמותו ארגן פעילות מחאה נגד חוקי ההפרדה הגזעית המפלים נגד השחורים .גם הוא כמו קינג נאסר פעמים רבות היה תחת מעקבים וצווי הגבלה לתקופות של חודשים ארוכים.מטרתו של קינג הייתה מאבק לא אלים ואכן דבק בדרך זו והטיף לשמרה בהשפעת מאבקו השקט של מהטמה גאנדי בהודו,כך נהג לאורך כל שנות פעילותו . מנדלה בשונה ממנו, לאחר טבח שארפוויל ב1960 -בה הוצא ה-ANC מחוץ לחוק ומאסרו עד 1961 פעל לאחר שיחרורו במחתרת והשתתף בהקמת הזרוע הצבאית שנקראהMK . תחת הנהגתו החלה הזרוע הצבאית במסע חבלה וטרור, נגד מתקני תשתית חיוניים של המדינה. ב1962 עבר אימונים צבאיים באלג'ריה וכשחזר נעצר על הסתה ויציאה בלתי חוקית מהמדינה, הורשע ונידון ב1962 למאסר של חמש שנים .אחר כך במהלך מאסרו הורשע בפעילות חבלנית וקשירת קשר נגד השלטון ונדון למאסר עולם.
מאבקו של מנדלה שהחל בהיותו עורך דין צעיר שחור בדרכים חוקיות ובלתי אלימות, הפך עם החרפת המאבק למנהיג שהוביל מאבק מזויין ואלים כנגד המשטר בדרום אפריקה.להבדיל מקינג שאמנם נאסר לתקופות קצרות אך שוחרר והמשיך לפעול היה מנדלה כלוא בדרום אפריקה עשרים ושבע שנים עד 1990 והפך לסמל המאבק באפרטהייד. עוד בהיותו במאסר וגם לאחר שיחרורו, החליט להפסיק את המאבק המזויין ולקיים משא ומתן עם השלטון הלבן שהוביל את דרום אפריקה לפרוק משטר ההפרדה הגזעי ולעריכתן של בחירות דמוקרטיות ,שבהן הותר לשחורים ולצבעוניים להצביע (1994).
בניגוד לקינג ,שנרצח ופעילותו נפסקה ולא זכה לראות את השינוי שהתחולל בארה"ב ובעולם בהשפעתו ,ששיאו בשנת 2010 בבחירת הנשיא השחור הראשון ברק אובמה, זכה מנדלה להבחר לנשיאה השחור הראשון של דרום אפריקה בנוכחות מנהיגים מהעולם וראה פרי במאבקו הממושך למען השוויון והצדק. תקופת נשיאותו הוקדשה לבניית חברה שוויונית וצודקת ברוח איחוד לאומי ופיוס בין בני הקבוצות האתניות השונות במדינה. גם לאחר פרישתו היה מעורב במספר רב של אירגונים חברתיים וארגונים העוסקים בזכויות אדם וזכה לתארי כבוד רבים.
שני המנהיגים מרטין לותר קינג ונלסון מנדלה קיבלו פרס נובל לשלום.קינג קיבל אותו בשנת 1964 והיה אף איש השנה במגזין טיים על עמידתו במבחני מנהיגות רבים,מנדלה זכה בפרס לאחר הפיכתו לנשיאה שלדרום אפריקה.
שני המנהיגים שינו את פני מדינותהם והעולם כולו. שניהם נתנו במאבקם תקווה למליונים שפיללו לשינוי באורח חייהם ולשוויון זכויות שניהם דיברו עבור רבים שקולם לא נשמע.
החלום שלי הוא לחיות במדינה שתקדם שוויון זכויות לנשים,נכים,מיעוטים וכל המגזרים המופלים לרעה,הלוואי ונגיע להשגים מרשימים שיהפכו אותנו לעם היכול למלא את תפקידו הקדום ולהיות אור לגויים. חלומי הוא לפתוח עיתון בבוקר מבלי שיהיו בו כתבות על גרוש עובדים זרים,על מעשים מבישים של משרד הפנים המפלה ופוגע בזכויותהם של רבים המתגוררים במדינה,אפליה בחינוך,פגיעה בפריפריות ,פגיעה בחלשים ובזכות הקיום הבסיסית שלהם לחיות כבני אדם,פגיעה בנשים ובזכויותהן באופן אלים או אחר,אפליה בשרותי הבריאות והסיעוד,פגיעה בזכויותהם של ניצולי שואה,נכים ורבים אחרים.
בכל שעורי החינוך , ביום זכויות האדם ,בשעורי תנ"ך המזמינים דיונים מרתקים בנושאי אקטואליה, כמו בלימוד על הגר וכן על חלשי החברה, אני מרבה לשים דגש על נושאים אלה ,הדורשים תיקון ושינוי לעיתים מהפכני. מטרה מרכזית בעלת חשיבות עליונה בתפקידי כמורה לתנ"ך וכמחנכת היא להקנות לנוער ערכים של חופש ושוויון ,סבלנות וסובלנות ,לחנך ולהעביר את המסר על מנת שבעתיד נחיה בארץ המעניקה שוויון זכויות לכל אזרחיה,מקבלת זרים ופותחת שעריה לפליטים ,שיש בה רגישות חברתית וזכות לקיום בכבוד. נר לרגלי הנם מאמריה של אורית קמיר המגדירה את סוגי הכבוד מושגים שסייעו לי רבות להבהיר לעצמי ולתלמידים מהו כבוד האדם ,חרות האדם ושוויון זכויות לכול.
רחל רגב.
מאבקו של מנדלה שהחל בהיותו עורך דין צעיר שחור בדרכים חוקיות ובלתי אלימות, הפך עם החרפת המאבק למנהיג שהוביל מאבק מזויין ואלים כנגד המשטר בדרום אפריקה.להבדיל מקינג שאמנם נאסר לתקופות קצרות אך שוחרר והמשיך לפעול היה מנדלה כלוא בדרום אפריקה עשרים ושבע שנים עד 1990 והפך לסמל המאבק באפרטהייד. עוד בהיותו במאסר וגם לאחר שיחרורו, החליט להפסיק את המאבק המזויין ולקיים משא ומתן עם השלטון הלבן שהוביל את דרום אפריקה לפרוק משטר ההפרדה הגזעי ולעריכתן של בחירות דמוקרטיות ,שבהן הותר לשחורים ולצבעוניים להצביע (1994).
בניגוד לקינג ,שנרצח ופעילותו נפסקה ולא זכה לראות את השינוי שהתחולל בארה"ב ובעולם בהשפעתו ,ששיאו בשנת 2010 בבחירת הנשיא השחור הראשון ברק אובמה, זכה מנדלה להבחר לנשיאה השחור הראשון של דרום אפריקה בנוכחות מנהיגים מהעולם וראה פרי במאבקו הממושך למען השוויון והצדק. תקופת נשיאותו הוקדשה לבניית חברה שוויונית וצודקת ברוח איחוד לאומי ופיוס בין בני הקבוצות האתניות השונות במדינה. גם לאחר פרישתו היה מעורב במספר רב של אירגונים חברתיים וארגונים העוסקים בזכויות אדם וזכה לתארי כבוד רבים.
שני המנהיגים מרטין לותר קינג ונלסון מנדלה קיבלו פרס נובל לשלום.קינג קיבל אותו בשנת 1964 והיה אף איש השנה במגזין טיים על עמידתו במבחני מנהיגות רבים,מנדלה זכה בפרס לאחר הפיכתו לנשיאה שלדרום אפריקה.
שני המנהיגים שינו את פני מדינותהם והעולם כולו. שניהם נתנו במאבקם תקווה למליונים שפיללו לשינוי באורח חייהם ולשוויון זכויות שניהם דיברו עבור רבים שקולם לא נשמע.
החלום שלי הוא לחיות במדינה שתקדם שוויון זכויות לנשים,נכים,מיעוטים וכל המגזרים המופלים לרעה,הלוואי ונגיע להשגים מרשימים שיהפכו אותנו לעם היכול למלא את תפקידו הקדום ולהיות אור לגויים. חלומי הוא לפתוח עיתון בבוקר מבלי שיהיו בו כתבות על גרוש עובדים זרים,על מעשים מבישים של משרד הפנים המפלה ופוגע בזכויותהם של רבים המתגוררים במדינה,אפליה בחינוך,פגיעה בפריפריות ,פגיעה בחלשים ובזכות הקיום הבסיסית שלהם לחיות כבני אדם,פגיעה בנשים ובזכויותהן באופן אלים או אחר,אפליה בשרותי הבריאות והסיעוד,פגיעה בזכויותהם של ניצולי שואה,נכים ורבים אחרים.
בכל שעורי החינוך , ביום זכויות האדם ,בשעורי תנ"ך המזמינים דיונים מרתקים בנושאי אקטואליה, כמו בלימוד על הגר וכן על חלשי החברה, אני מרבה לשים דגש על נושאים אלה ,הדורשים תיקון ושינוי לעיתים מהפכני. מטרה מרכזית בעלת חשיבות עליונה בתפקידי כמורה לתנ"ך וכמחנכת היא להקנות לנוער ערכים של חופש ושוויון ,סבלנות וסובלנות ,לחנך ולהעביר את המסר על מנת שבעתיד נחיה בארץ המעניקה שוויון זכויות לכל אזרחיה,מקבלת זרים ופותחת שעריה לפליטים ,שיש בה רגישות חברתית וזכות לקיום בכבוד. נר לרגלי הנם מאמריה של אורית קמיר המגדירה את סוגי הכבוד מושגים שסייעו לי רבות להבהיר לעצמי ולתלמידים מהו כבוד האדם ,חרות האדם ושוויון זכויות לכול.
רחל רגב.
יום שני, 13 ביוני 2011
אתגרשת 3 "כשהקיבוץ היה קיבוץ (חינוך אזרחי)
מאמרו של שמוש מציג את הקיבוץ בעבר ומדבריו עולה ריח של געגוע עז לקיבוץ של פעם. כדרכם של געגועים לעבר יש בהם אידאליזציה של הקיבוץ שאינה תואמת בהכרח את המציאות.רעיון השוויון שקסם למקימי הקיבוצים בעבר חטא לאינדבדואליות של חברי הקיבוץ היה בו פגיעה בזכות הבסיסית של כל אדם להיות שונה מן האחר .אכן כפי שצייר שמוש במאמרו הקיבוץ חרט על דגלו ערכים חשובים שתרמו רבות לבניית החברה הישראלית ותרבותה במדינה ,האחריות השיתופית שבאה לידי ביטוי בחגים, בשבתות, בארועים היה לה ערך וחשיבות ויש לראותה באור חיובי,חבל שזו לא נעשתה תוך נכונות להכיל את חברי הקיבוץ כפרטים בעלי זכות לעצב את חייהם במסגרת הקיבוצית על ערכיה הנפלאים , תוך שמירה על ה"אני" הפרטי שלהם.
במאמרים רבים שפורסמו בשנים האחרונות בעיתונות החלו חברי קיבוצים לחשוף את שהיה נסתר שנים רבות,תחלואייה של החברה הקיבוצית. שמוש מציג את הקיבוץ שהיה תוך עצימת עיניים למחיר ששילמו חברי הקיבוץ על מזבח הערכים שזה חרט על דגלו ללא פשרות.למקלחות המשותפות ,ללינה בבתי הילדים ולמסגרות אחרות חברתיות וחינוכיות היו חסרונות גדולים, אלה עלו על היתרונות והייתה להם השפעה פסיכולוגית שלילית על הילדים שגדלו ובגרו בקיבוצים. רבים מחברי הקיבוץ חושפים היום את הצלקות הנפשיות שאלה חרטו בהם,הטרדות מיניות,אונס,גילוי עריות ועוולות אחרות הוסתרו והושתקו שנים רבות,קשה היה לחדור לתוך החברה הקיבוצית ולהתערב התערבות חיצונית בנעשה בה .
בן זוגי ומשפחתו היו ממיסדי בית הערבה הישן שפונה ואחר כך היו ממיסדי גשר הזיו.כששאלתי את חמותי ז"ל מדוע עזבו את הקיבוץ סיפרה שהשוויון לא התקיים הלכה למעשה ,לדוגמא היו חברי גרעין מארה"ב שקיבלו סיוע כספי ממשפחותיהם בחו"ל שאפשר להם לרכוש רהיטים וחפצים שלא היה בהשג ידם של האחרים. חמותי עזבה עם בעלה ושלושה ילדים את הקיבוץ כיוון שלא יכלה להעניק לילדיה את שהיה לחברים אחרים בקיבוץ, מבחינתה ערך השוויון שבו האמינה התפוגג נוכח המציאות ,לכן עברה לחיות בעיר. בן זוגי שהיה בגרעין נח"ל הפך לחבר קיבוץ בדרום וחי שם כעשר שנים. לפני כשלושים שנה קרא את המפה והחליט כי אינו מעוניין לחיות במקום אשר אינו מאפשר לו ביטחון כלכלי במקרה שיחליט לעזוב את הקיבוץ.לדבריו לפני כשלושים שנה חברי קיבוץ היו משוכנעים שהקיבוץ יאפשר להם ביטחון כלכלי לכל חייהם,מציאות שבפועל לא התקיימה.ההפרטות בקיבוצים נולדו כתוצאה מקשיים כלכליים אלהם נקלעו הקיבוצים .המציאות הכלכלית התנגשה באופן משמעותי עם האידאולוגיה של הערבות ההדדית.חברי קיבוצים שעבדו שנים רבות ולא הפרשו לקרנות פנסיה ובנו על כך שהקיבוץ יתו להם מענה בגיל הפנסיה ובזקנתם ,גילו שהקיבוץ אינו מסוגל לכך .ההפרטות התנגשו בעקרונות הקיבוץ אך היו הכרח המציאות הכלכלית .
אני מקווה שהקיבוץ על פניו המתחדשות יצליח לשמר את ערכיו השיתופיים אליהם שמוש נושא עיניו בגעגוע , מתוך מבט מפוכח ,תוך שימת דגש על ההכרח לאפשר לכל אחד מחבריו את הזכות לחיות כפרט ,לשמור על זכיותיו הטבעיות ועל צרכיו היחודיים כאדם .בקריאה ראשונית דבריו של שמוש עוררו בי הזדהות וגעגוע לקיבוץ שאיננו ,לערכיו הישנים לרוח שפעמה בו ,לצורת התיישבות יחודית בעולם שהייתה לה תרומה אדירה בבניין הארץ ובעיצוב ערכיה, בקידום החקלאות וביצירת גוון יחודי לחברה הישראלית. בקריאה שנייה, החלו לעלות בי רגשות סותרים והתנגדות לחלק גדול מהדברים שכתב במאמרו ,בעיקר לאידאליזציה המוגזמת והרגשנית שעלתה מתוך התאור.אני בטוחה שגם שמוש מודע לחסרונותיו של הקיבוץ כשהיה קיבוץ ,אבל כדרכה של נוסטאלגייה הגעגוע צבע הכל בצבעים ורודים והשכיח את שיש לשכוח.
במאמרים רבים שפורסמו בשנים האחרונות בעיתונות החלו חברי קיבוצים לחשוף את שהיה נסתר שנים רבות,תחלואייה של החברה הקיבוצית. שמוש מציג את הקיבוץ שהיה תוך עצימת עיניים למחיר ששילמו חברי הקיבוץ על מזבח הערכים שזה חרט על דגלו ללא פשרות.למקלחות המשותפות ,ללינה בבתי הילדים ולמסגרות אחרות חברתיות וחינוכיות היו חסרונות גדולים, אלה עלו על היתרונות והייתה להם השפעה פסיכולוגית שלילית על הילדים שגדלו ובגרו בקיבוצים. רבים מחברי הקיבוץ חושפים היום את הצלקות הנפשיות שאלה חרטו בהם,הטרדות מיניות,אונס,גילוי עריות ועוולות אחרות הוסתרו והושתקו שנים רבות,קשה היה לחדור לתוך החברה הקיבוצית ולהתערב התערבות חיצונית בנעשה בה .
בן זוגי ומשפחתו היו ממיסדי בית הערבה הישן שפונה ואחר כך היו ממיסדי גשר הזיו.כששאלתי את חמותי ז"ל מדוע עזבו את הקיבוץ סיפרה שהשוויון לא התקיים הלכה למעשה ,לדוגמא היו חברי גרעין מארה"ב שקיבלו סיוע כספי ממשפחותיהם בחו"ל שאפשר להם לרכוש רהיטים וחפצים שלא היה בהשג ידם של האחרים. חמותי עזבה עם בעלה ושלושה ילדים את הקיבוץ כיוון שלא יכלה להעניק לילדיה את שהיה לחברים אחרים בקיבוץ, מבחינתה ערך השוויון שבו האמינה התפוגג נוכח המציאות ,לכן עברה לחיות בעיר. בן זוגי שהיה בגרעין נח"ל הפך לחבר קיבוץ בדרום וחי שם כעשר שנים. לפני כשלושים שנה קרא את המפה והחליט כי אינו מעוניין לחיות במקום אשר אינו מאפשר לו ביטחון כלכלי במקרה שיחליט לעזוב את הקיבוץ.לדבריו לפני כשלושים שנה חברי קיבוץ היו משוכנעים שהקיבוץ יאפשר להם ביטחון כלכלי לכל חייהם,מציאות שבפועל לא התקיימה.ההפרטות בקיבוצים נולדו כתוצאה מקשיים כלכליים אלהם נקלעו הקיבוצים .המציאות הכלכלית התנגשה באופן משמעותי עם האידאולוגיה של הערבות ההדדית.חברי קיבוצים שעבדו שנים רבות ולא הפרשו לקרנות פנסיה ובנו על כך שהקיבוץ יתו להם מענה בגיל הפנסיה ובזקנתם ,גילו שהקיבוץ אינו מסוגל לכך .ההפרטות התנגשו בעקרונות הקיבוץ אך היו הכרח המציאות הכלכלית .
אני מקווה שהקיבוץ על פניו המתחדשות יצליח לשמר את ערכיו השיתופיים אליהם שמוש נושא עיניו בגעגוע , מתוך מבט מפוכח ,תוך שימת דגש על ההכרח לאפשר לכל אחד מחבריו את הזכות לחיות כפרט ,לשמור על זכיותיו הטבעיות ועל צרכיו היחודיים כאדם .בקריאה ראשונית דבריו של שמוש עוררו בי הזדהות וגעגוע לקיבוץ שאיננו ,לערכיו הישנים לרוח שפעמה בו ,לצורת התיישבות יחודית בעולם שהייתה לה תרומה אדירה בבניין הארץ ובעיצוב ערכיה, בקידום החקלאות וביצירת גוון יחודי לחברה הישראלית. בקריאה שנייה, החלו לעלות בי רגשות סותרים והתנגדות לחלק גדול מהדברים שכתב במאמרו ,בעיקר לאידאליזציה המוגזמת והרגשנית שעלתה מתוך התאור.אני בטוחה שגם שמוש מודע לחסרונותיו של הקיבוץ כשהיה קיבוץ ,אבל כדרכה של נוסטאלגייה הגעגוע צבע הכל בצבעים ורודים והשכיח את שיש לשכוח.
הירשם ל-
רשומות (Atom)