ראשית ברצוני לציין לשבח את הדרך המעניינת בה סקרה רות גביזון בהרצאתה את המאבק בגזענות. כמו כן ברצוני לשבח את הסקירה שנעשתה באופן שהקיף הן את המאבק בארץ והן במדינות אחרות השותפות למאבק ומתמידות בו.
ניתוח התופעה ההולכת ומתרחבת ,מעורר דאגה משמעותית ומחשבה מעמיקה באשר לדרכים לבלימת התופעה בחברה הישראלית ובמישור הבנלאומי.אין ספק שהעולם לא הפיק לקחים משמעותיים מהשואה היהודית ,רצח העם הארמני ,הטבח ברואנדה ובבלקן ועוד רבים אחרים כולם מעשי שנאה וגזענות, בהם קיפחו חייהם מליוני בני אדם על רקע שונות דתית ואתנית. גביזון מציבה תמרורי אזהרה נוכח הסכנות האורבות לנו בצל התופעה המתרחבת, יש לתת את הדעת קודם כל על התופעה בתוכנו ,התרחבותה משסעת את החברה הישראלית ופוגעת בחסינותנו החברתית והלאומית. יש למצוא דרכים מעשיות לעקור אותה מתוכנו בכל דרך אפשרית וקודם כל באמצעות מערכת החינוך אשר חייבת להציב למול עינייה את מיגור התופעה כמטרה חינוכית בעלת חשיבות מרכזית.יחד עם זאת, מתנגדת רות גביזון לקטלוג כל דבר המבחין בין קבוצות כ"גזענות" שכן הדבר גורם לזילות חומרת התופעה .אני מסכימה איתה וחושבת שיש לאפשר לקבוצות לשמר את ייחודן,במדינת ישראל ארץ קולטת עליה ישנן אוכלוסיות בעלות גוונים תרבותיים שונים,שימור התרבות ממנה באו העולים ומצד שני אימוץ תרבות חדשה אינם חייבים לסתור אחד את השני.שימור המנהגים ,המסורת והתרבות של קבוצות מחזק את חוסנן החברתי מעשיר את התרבות הישראלית ויוצר גיוון מעניין ויחודי. בנוסף, קבלת השונות מעניקה לקבוצות השונות תחושה של גאווה ורצון להשתייך,להיות חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית.קבלת השונות, מונעת תחושה של אובדן הזהות היוצרת תסכול, מרירות ,תחושת אפליה,קיפוח ודיכוי ובהכרח אלימות .
מדבריה, הסקתי כמורה וכמחנכת שאין מקום לבהלה נוכח התבטאויות של תלמידים הנשמעות גזעניות.אין ספק שהתלמידים הצעירים הם חומר ביד היוצר,אלה באים לבית הספר מצויידים בדעות קדומות בהשפעת ההורים,התקשורת החברה ונתונים בקלות להשפעות מזיקות.אין לי ספק שמאחורי חלק גדול מהדעות הקדומות שהם אוחזים בהן מסתתר פחד מהשונה, המוליד שנאה ועויינות.אני מלמדת בבית ספר אליו מגיעים אוכלוסיות שונות ומגוונות ,אני נחרדת לשמוע הערות פוגעות כלפי תלמידים ממוצא אתיופי ורוסי,תלמידים ערבים או בדואים, הערות של העירוניים כנגד תלמידים הבאים מהקיבוצים וההפך,כינויי גנאי עדתיים שיש להם ניחוח גזעני,או הערות פוגעות על רקע הבדלי דעות פוליטיות בשעורי חברה. בית הספר הוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית ההתבטאויות שרובן נאמר כביכול כהלצה וכדרך תקשורת שגרתית בינם לבין עצמם,משקפות את דרך החשיבה של רבים בחברה הישראלית.
תפקידנו כמחנכים וכמורים לנסות לשנות עמדותיהם להרגיע את הפחד מהשונה ,למתן את הקצוניות וזאת באמצעות הסתכלות קרובה על חברהם לכיתה ,לשכבה,השכנים בבית ליד ועוד. אין מקום לדבר על התופעה באופן כוללני במסגרת הרצאות יבשות, אלה נופלות על אוזניים ערלות ולא חודרות את שריון הדעות הקדומות,אלא להקרין סרטים העוסקים בגזענות בבתי הספר בקרב בני נוער,לעורר דיונים ,לבקר קבוצות אתניות ומיעוטים ללמוד על אורחות חייהם מקרוב. ליצור דיאלוג פתוח בין בני נוער מקבוצות שונות כמו דתיים וחילוניים ,יהודים וערבים לעורר דילמות חברתיות ,לחשוב יחד איתם על דרכים לשינוי אורח החשיבה כלפי האחר,לנסות ולא להרפות לטפטף מסרים ולהביא אותם לידי תובנות וחיפוש דרכים מעשיות למיגור התופעה בחברה הישראלית ובעולם הרחב.
רות גביזון מזהירה מתופעות של שנאה המבוססת על השוני באורחות חיים כמו שנאה להומוסקסואלים,לחרדים,או על רקע אידאולוגי .עלינו מוטלת האחריות לחנך את הדור הצעיר לסובלנות, יפה הייתה עושה גביזון אם הייתה מרחיבה את דבריה ומסייעת לנו לקבל כלים מעשיים בהתמודדות עם התופעה,על מנת למנוע את הסכנות האורבות ומשחרות לפתחנו.
ניתוח התופעה ההולכת ומתרחבת ,מעורר דאגה משמעותית ומחשבה מעמיקה באשר לדרכים לבלימת התופעה בחברה הישראלית ובמישור הבנלאומי.אין ספק שהעולם לא הפיק לקחים משמעותיים מהשואה היהודית ,רצח העם הארמני ,הטבח ברואנדה ובבלקן ועוד רבים אחרים כולם מעשי שנאה וגזענות, בהם קיפחו חייהם מליוני בני אדם על רקע שונות דתית ואתנית. גביזון מציבה תמרורי אזהרה נוכח הסכנות האורבות לנו בצל התופעה המתרחבת, יש לתת את הדעת קודם כל על התופעה בתוכנו ,התרחבותה משסעת את החברה הישראלית ופוגעת בחסינותנו החברתית והלאומית. יש למצוא דרכים מעשיות לעקור אותה מתוכנו בכל דרך אפשרית וקודם כל באמצעות מערכת החינוך אשר חייבת להציב למול עינייה את מיגור התופעה כמטרה חינוכית בעלת חשיבות מרכזית.יחד עם זאת, מתנגדת רות גביזון לקטלוג כל דבר המבחין בין קבוצות כ"גזענות" שכן הדבר גורם לזילות חומרת התופעה .אני מסכימה איתה וחושבת שיש לאפשר לקבוצות לשמר את ייחודן,במדינת ישראל ארץ קולטת עליה ישנן אוכלוסיות בעלות גוונים תרבותיים שונים,שימור התרבות ממנה באו העולים ומצד שני אימוץ תרבות חדשה אינם חייבים לסתור אחד את השני.שימור המנהגים ,המסורת והתרבות של קבוצות מחזק את חוסנן החברתי מעשיר את התרבות הישראלית ויוצר גיוון מעניין ויחודי. בנוסף, קבלת השונות מעניקה לקבוצות השונות תחושה של גאווה ורצון להשתייך,להיות חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית.קבלת השונות, מונעת תחושה של אובדן הזהות היוצרת תסכול, מרירות ,תחושת אפליה,קיפוח ודיכוי ובהכרח אלימות .
מדבריה, הסקתי כמורה וכמחנכת שאין מקום לבהלה נוכח התבטאויות של תלמידים הנשמעות גזעניות.אין ספק שהתלמידים הצעירים הם חומר ביד היוצר,אלה באים לבית הספר מצויידים בדעות קדומות בהשפעת ההורים,התקשורת החברה ונתונים בקלות להשפעות מזיקות.אין לי ספק שמאחורי חלק גדול מהדעות הקדומות שהם אוחזים בהן מסתתר פחד מהשונה, המוליד שנאה ועויינות.אני מלמדת בבית ספר אליו מגיעים אוכלוסיות שונות ומגוונות ,אני נחרדת לשמוע הערות פוגעות כלפי תלמידים ממוצא אתיופי ורוסי,תלמידים ערבים או בדואים, הערות של העירוניים כנגד תלמידים הבאים מהקיבוצים וההפך,כינויי גנאי עדתיים שיש להם ניחוח גזעני,או הערות פוגעות על רקע הבדלי דעות פוליטיות בשעורי חברה. בית הספר הוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית ההתבטאויות שרובן נאמר כביכול כהלצה וכדרך תקשורת שגרתית בינם לבין עצמם,משקפות את דרך החשיבה של רבים בחברה הישראלית.
תפקידנו כמחנכים וכמורים לנסות לשנות עמדותיהם להרגיע את הפחד מהשונה ,למתן את הקצוניות וזאת באמצעות הסתכלות קרובה על חברהם לכיתה ,לשכבה,השכנים בבית ליד ועוד. אין מקום לדבר על התופעה באופן כוללני במסגרת הרצאות יבשות, אלה נופלות על אוזניים ערלות ולא חודרות את שריון הדעות הקדומות,אלא להקרין סרטים העוסקים בגזענות בבתי הספר בקרב בני נוער,לעורר דיונים ,לבקר קבוצות אתניות ומיעוטים ללמוד על אורחות חייהם מקרוב. ליצור דיאלוג פתוח בין בני נוער מקבוצות שונות כמו דתיים וחילוניים ,יהודים וערבים לעורר דילמות חברתיות ,לחשוב יחד איתם על דרכים לשינוי אורח החשיבה כלפי האחר,לנסות ולא להרפות לטפטף מסרים ולהביא אותם לידי תובנות וחיפוש דרכים מעשיות למיגור התופעה בחברה הישראלית ובעולם הרחב.
רות גביזון מזהירה מתופעות של שנאה המבוססת על השוני באורחות חיים כמו שנאה להומוסקסואלים,לחרדים,או על רקע אידאולוגי .עלינו מוטלת האחריות לחנך את הדור הצעיר לסובלנות, יפה הייתה עושה גביזון אם הייתה מרחיבה את דבריה ומסייעת לנו לקבל כלים מעשיים בהתמודדות עם התופעה,על מנת למנוע את הסכנות האורבות ומשחרות לפתחנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה