עיון במקור העוסק בתפילה:
1. עמדתו של רבי יוסי - מתנגד לשינוי נוסח התפילה המקובל וטוען כי על האדם בישראל המתפלל חלה החובה לקרוא את הכתוב כלשונו,כלומר להצמד לנוסח התפילה שנקבע על ידי חז"ל,זאת על מנת לקיים תפילה כהלכתה. אדם המשנה את נוסח התפילה שנקבע אינו יוצא ידי חובתו.
עמדתו של רבי מאיר- לתפיסתו יש מקום ליצרתיות בנוסח התפילה .האדם המתפלל רשאי לשנות את נוסח התפילה שקבעו החכמים לפי רצונו . מכאן שהתפילה אינה תלויה בכתוב והאדם יכול לשנותה בע"פ ולהביע את הנובע ממעמקי נפשו. מבחינתו של רבי מאיר גם תפילה אישית ממין זה ,עומדת בדרישות ההלכה.
2. רבי יוסי - יתרונות- אחידות,מסורת הניתנת להעברה מדור לדור,שימור הזהות הקולקטיבית היהודית. לא יתכן שבבית הכנסת תאמר תפילה אישית בקול רם, כשנאמרת תפילה בציבור היא חייבת להיות בנוסח אחיד המבטא כפי שהתכוונו מחברי התפילה את צורכי הכלל. תפילה בנוסח אחיד יוצרת שותפות ומגבשת את היחידים כקהילה בעלת מסורת מאחדת אותה ניתן להעבירמדור לדור .
חסרונות- דחיית תפילת האדם כביטוי אישי אינדבדואלי בהקשרים הקשורים לחייו הפרטיים.
דיכוי היצרתיות והזכות לביטוי עצמי.
תפילת האדם הדתי והחילוני צריכה להיות בעלת משמעות ,לבוא מעומק הלב ומתוך כוונה כנה ,לא תמיד הצורך האישי והשעה תואמים את הנוסח המקובל שאין בו ביטוי מלא לצרכיו הפנימיים של האדם השרוי בשמחה או במצוקה .
אני בעד השילוב בין שתי העמדות או מה שנקרא פשרה לטובת המתפללים.אין לי ספק שיש לשמר טקסטים אותם אומר המתפלל בציבור בזמנים קבועים ,שהרי לא יתכן שתפילות כמו אלה בחגי תשרי או בשבתות תהיינה בקולות רבים שאין בהם אחידות,בליל בלתי מובן הפוגם במסורת וביופיה ובכוונתה של התפילה האמורה לפנות אל הכלל. יחד עם זאת יש לתת מקום וביטוי לצרכיו האישיים של האדם, לאפשר לו לומר דברים מתוך כוונה ולקבלם כתפילה כשרה, זאת בתנאי שיאמר תפילתו במסגרת אישית או משפחתית בליבו או בקול רם .
עמדתי בקשר לחידושים בסידור התפילה - השינוי ביחס לנשים בתפילה מבורך, הוצאת הברכה "ברוך שלא עשני אישה"אשר אותי קומם באופן אישי מאז ומתמיד וכך גם נשים רבות השואפות לשוויון חברתי ויש בו ביטוי לאפליה גלויה כנגד נשים .הוצאתו מחוץ לסידור לעומת האמהות שמצאו דרכן פנימה לצד האבות ,מבטא את רוח התקופה ותואם את הלכי הרוח המתחדשים בחברה ,מחזק את מעמדן של הנשים במסורת היהודית ופותח פתח לשוויון חברתי רצוי והכרחי בין נשים לגברים ומרחיק שנאת נשים ואלימות כנגדן .
שינוי נוסף מבורך הוא היחס לגויים,לאומות העולם, הוצאת "ברוך שלא עשני גוי" יש בו הרחקת שנאת הזרים פתיחות לקבלת השונה והתקרבות לפלורליזם חברתי וקבלת השונה.בשינויים אלה יש ביטוי המרחיק אותנו מגזענות ,תופעה ההולכת ומתרחבת ומהווה סכנה לשלמותה של החברה הישראלית והיותנו חלק אינטגראלי מאזרחי העולם הנאור.יש להתאים את התפילות למציאות ולקידמה ,לשנות נוסחי תפילה הנוגדים באופן משמעותי את היותנו בבחינת אור לגויים ,את ערכי היסוד של הדת היהודית והתורה. יש בשינויים אלה פתיחת פתח לקרבה בין חילוניים ודתיים והתאמת התפילה להלכי הרוח החברתיים המתפתחים.אין לאפשר לדת לקפוא על שמריה הלכות ונוסחי תפילה שאינם רלוונטים ואף מקוממים מרחיקים אותנו מהמסורת ויוצרים אניגוניזם של מגזרים הרואים בתפילות אלה ,פגיעה בזכויותהם וסטייה מערכים מרכזיים של היהדות המתחדשת.
1. עמדתו של רבי יוסי - מתנגד לשינוי נוסח התפילה המקובל וטוען כי על האדם בישראל המתפלל חלה החובה לקרוא את הכתוב כלשונו,כלומר להצמד לנוסח התפילה שנקבע על ידי חז"ל,זאת על מנת לקיים תפילה כהלכתה. אדם המשנה את נוסח התפילה שנקבע אינו יוצא ידי חובתו.
עמדתו של רבי מאיר- לתפיסתו יש מקום ליצרתיות בנוסח התפילה .האדם המתפלל רשאי לשנות את נוסח התפילה שקבעו החכמים לפי רצונו . מכאן שהתפילה אינה תלויה בכתוב והאדם יכול לשנותה בע"פ ולהביע את הנובע ממעמקי נפשו. מבחינתו של רבי מאיר גם תפילה אישית ממין זה ,עומדת בדרישות ההלכה.
2. רבי יוסי - יתרונות- אחידות,מסורת הניתנת להעברה מדור לדור,שימור הזהות הקולקטיבית היהודית. לא יתכן שבבית הכנסת תאמר תפילה אישית בקול רם, כשנאמרת תפילה בציבור היא חייבת להיות בנוסח אחיד המבטא כפי שהתכוונו מחברי התפילה את צורכי הכלל. תפילה בנוסח אחיד יוצרת שותפות ומגבשת את היחידים כקהילה בעלת מסורת מאחדת אותה ניתן להעבירמדור לדור .
חסרונות- דחיית תפילת האדם כביטוי אישי אינדבדואלי בהקשרים הקשורים לחייו הפרטיים.
דיכוי היצרתיות והזכות לביטוי עצמי.
תפילת האדם הדתי והחילוני צריכה להיות בעלת משמעות ,לבוא מעומק הלב ומתוך כוונה כנה ,לא תמיד הצורך האישי והשעה תואמים את הנוסח המקובל שאין בו ביטוי מלא לצרכיו הפנימיים של האדם השרוי בשמחה או במצוקה .
אני בעד השילוב בין שתי העמדות או מה שנקרא פשרה לטובת המתפללים.אין לי ספק שיש לשמר טקסטים אותם אומר המתפלל בציבור בזמנים קבועים ,שהרי לא יתכן שתפילות כמו אלה בחגי תשרי או בשבתות תהיינה בקולות רבים שאין בהם אחידות,בליל בלתי מובן הפוגם במסורת וביופיה ובכוונתה של התפילה האמורה לפנות אל הכלל. יחד עם זאת יש לתת מקום וביטוי לצרכיו האישיים של האדם, לאפשר לו לומר דברים מתוך כוונה ולקבלם כתפילה כשרה, זאת בתנאי שיאמר תפילתו במסגרת אישית או משפחתית בליבו או בקול רם .
עמדתי בקשר לחידושים בסידור התפילה - השינוי ביחס לנשים בתפילה מבורך, הוצאת הברכה "ברוך שלא עשני אישה"אשר אותי קומם באופן אישי מאז ומתמיד וכך גם נשים רבות השואפות לשוויון חברתי ויש בו ביטוי לאפליה גלויה כנגד נשים .הוצאתו מחוץ לסידור לעומת האמהות שמצאו דרכן פנימה לצד האבות ,מבטא את רוח התקופה ותואם את הלכי הרוח המתחדשים בחברה ,מחזק את מעמדן של הנשים במסורת היהודית ופותח פתח לשוויון חברתי רצוי והכרחי בין נשים לגברים ומרחיק שנאת נשים ואלימות כנגדן .
שינוי נוסף מבורך הוא היחס לגויים,לאומות העולם, הוצאת "ברוך שלא עשני גוי" יש בו הרחקת שנאת הזרים פתיחות לקבלת השונה והתקרבות לפלורליזם חברתי וקבלת השונה.בשינויים אלה יש ביטוי המרחיק אותנו מגזענות ,תופעה ההולכת ומתרחבת ומהווה סכנה לשלמותה של החברה הישראלית והיותנו חלק אינטגראלי מאזרחי העולם הנאור.יש להתאים את התפילות למציאות ולקידמה ,לשנות נוסחי תפילה הנוגדים באופן משמעותי את היותנו בבחינת אור לגויים ,את ערכי היסוד של הדת היהודית והתורה. יש בשינויים אלה פתיחת פתח לקרבה בין חילוניים ודתיים והתאמת התפילה להלכי הרוח החברתיים המתפתחים.אין לאפשר לדת לקפוא על שמריה הלכות ונוסחי תפילה שאינם רלוונטים ואף מקוממים מרחיקים אותנו מהמסורת ויוצרים אניגוניזם של מגזרים הרואים בתפילות אלה ,פגיעה בזכויותהם וסטייה מערכים מרכזיים של היהדות המתחדשת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה